יציבות או גמישות? העדפות ביטחון תעסוקתי וגמישות בשעות עבודה

תמונת מצב העובדים והעובדות בישראל

ד״ר אייל בר-חיים ויוני בן בשט מאי 2023

עיקרי הממצאים:

1. הישראלים מעדיפים ביטחון תעסוקתי הרבה יותר מאשר גמישות בשעות העבודה: בשנת 2022, 87% מהמשתתפים בשוק העבודה בישראל ציינו כי ה״ביטחון שלא יפטרו אותם״ חשוב או חשוב מאוד במקום העבודה, זאת לעומת 63% בלבד שציינו כי האפשרות לקבוע את ימי או שעות העבודה חשובה להם.

2. ביטחון תעסוקתי חשוב מאוד גם לצעירים: העדפת הביטחון התעסוקתי על פני הגמישות בשעות העבודה אינה משתנה בחלוקה גילאית. כלומר, ביטחון תעסוקתי הוא מאפיין חשוב מאוד גם לצעירים בשוק העבודה.

3. השכירים מעדיפים ביטחון תעסוקתי, העצמאים - גמישות: בעוד שבשנת 2016 שכירים ועצמאים העדיפו בטחון תעסוקתי במידה דומה, ב-2022 ישנה עלייה בחשיבות הביטחון התעסוקתי בקרב שכירים (מ-84% בשנת 2016 ל-88% ב-2022), זאת לעומת ירידה אצל העצמאים (מ-82% ל-75%). בקרב עצמאים נצפית גם עלייה בחשיבות האפשרות לקבוע ימי ושעות עבודה (מ-69% ל-84%).

4. בקרב יהודים – הורות מעלה את הצורך בביטחון תעסוקתי, אבל לא בגמישות: בקרב האוכלוסייה היהודית ישנה עלייה משמעותית בחשיבות הביטחון התעסוקתי בקרב גברים ונשים כאחד. עלייה זו בולטת במיוחד אצל אימהות יהודיות, עם עלייה של 12 נקודות האחוז בחשיבות הביטחון התעסוקתי.

5. בקרב ערבים – פערים מגדריים משמעותיים בהעדפות: בקרב האוכלוסייה הערבית רואים מגמות הפוכות בין גברים לנשים – אצל גברים חשיבות הביטחון התעסוקתי ירדה משמעותית (מ-96% ל-74%), והייתה ירידה קלה בחשיבות הגמישות בשעות העבודה. אצל נשים ערביות חשיבות הביטחון התעסוקתי נשארה גבוהה מאוד, יחד עם עלייה בחשיבות הגמישות בשעות העבודה (מ-62% ל-87%), ובפרט בקרב אימהות. תמורות אלו נובעות, ככל הנראה, מהתרחבות המעמד הבינוני בקרב ערבים.

הנתונים מבוססים על סקר מיוחד של פורום ארלוזורוב שנערך בחודש יוני 2022 באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה. הסקר מהווה מדגם מייצג של המשתתפים בכוח העבודה הישראלי מעל גיל 18 והוא כולל 3,000 משיבים: 507 משיבים מהמגזר הערבי, 340 משיבים מהמגזר החרדי ו-2,231 משיבים מהמגזר הכללי. המגזר היהודי וחלקים מהמגזר החרדי[1] והערבי נדגמו אינטרנטית, ורוב המגזר החרדי והערבי נדגמו טלפונית. הסקר נבנה כך שיהיה בר השוואה לסקרים מקיפים אחרים, כשבניתוח הנוכחי אנו משווים את תוצאותיו לנתוני ישראל מתוך הסקר החברתי הבין לאומי (ISSP 2015 - Work Orientations IV) משנת 2016.

1. הישראלים מעדיפים ביטחון תעסוקתי הרבה יותר מאשר גמישות בשעות העבודה

בשיח הציבורי ובתקשורת נהוג להדגיש את חשיבות הגמישות בשעות העבודה כמאפיין של העובדים בישראל בשנים האחרונות ולהתייחס לצורך ביציבות תעסוקתית כמאפיין של "שוק עבודה מיושן"[2]. אולם, ממצאי הסקר מעלים כי העובדים והעובדות בישראל מייחסים חשיבות גדולה לביטחון התעסוקתי במקום העבודה (הביטחון שלא יפטרו אותם) הרבה מעבר לאפשרות לקבוע את ימי ושעות העבודה. כפי שניתן לראות באיור 1, קיים פער משמעותי של 25 נקודות האחוז בין שתי קטגוריות אלו (87% הרואים חשיבות בביטחון התעסוקתי לעומת 63% הרואים חשיבות בגמישות שעות העבודה). כמו כן, נראה כי השינויים בין השנים 2016 ל-2022, בתוך כל קטגוריה, קטנים. ממצאים אלה מצביעים על יציבות משמעותית בהעדפות, חרף השינויים שחלו בשוק העבודה, בייחוד בתקופת הקורונה. יחד עם זאת, כאשר אנו בוחנים העדפות אלה בקרב קבוצות שונות באוכלוסייה, מתגלים מספר הבדלים חשובים עליהם אנו עומדים בהמשך.

2. ביטחון תעסוקתי בעבודה חשוב מאד גם לצעירים

איור 2 מציג את חשיבות הביטחון התעסוקתי לעומת חשיבות הגמישות בקביעת ימי ושעות העבודה, בחלוקה לפי גילים. מהאיור עולה, כי לא ניתן להצביע על דפוס גילאי אחיד בהעדפות אלו, על אף שינויים מסוימים בתוך כל קבוצת גיל בין השנים. כלומר, גם כאן, למרות טענות שעולות לעיתים על שינוי דורי בהעדפות ומעבר מהעדפת ביטחון תעסוקתי להעדפת גמישות[3], נראה כי העובדים בכל הגילים מעדיפים ביטחון תעסוקתי באופן משמעותי יותר מאשר גמישות בקביעת ימי ושעות העבודה.

3. השכירים מעדיפים ביטחון, העצמאים – גמישות

איור 3 מציג את חשיבות הביטחון התעסוקתי לעומת חשיבות הגמישות בקביעת ימי ושעות העבודה, בחלוקה לשכירים ולעצמאים. מהאיור עולים הבדלים משמעותיים. בעוד שבקרב השכירים לא חל שינוי משמעותי בשתי הקטגוריות (ישנה עלייה של חמש נקודות האחוז בחשיבות הביטחון התעסוקתי), הרי שבקרב העצמאים ישנו היפוך של ממש בחשיבות בין שתי הקטגוריות: ירידה (של 7 נקודות האחוז) בחשיבות של הביטחון התעסוקתי ועלייה משמעותית (של 15 נקודות האחוז) בחשיבות של הגמישות בבחירת ימי ושעות העבודה. שתי מגמות אלה הביאו לכך שהעצמאים הם הקבוצה היחידה מבין העובדים המעדיפה גמישות בשעות העבודה על פני ביטחון תעסוקתי. ייתכן שמימצא זה משקף סלקציה הנובעת ממשבר הקורונה: אלו מקרב העצמאים, שהביטחון התעסוקתי חשוב להם והייתה להם את האפשרות, עברו לעבוד כשכירים כתוצאה מהמשבר[4].

4. בקרב יהודים – הורות מעלה את הצורך בביטחון תעסוקתי, אבל לא בגמישות

ידוע כי ישנם הבדלים מגדריים בהעדפות בשוק העבודה[5], ואכן מבט על הנתונים לפי מגדר מצביע על מספר הבדלים. ראשית, בקרב יהודים, בעוד אין הבדל בין נשים וגברים בחשיבות הגמישות בקביעת שעות העבודה, נשים מחשיבות ביטחון תעסוקתי מעט יותר מגברים. 90% מהנשים היהודיות (עם וללא ילדים) ייחסו חשיבות או חשיבות רבה לביטחון התעסוקתי, לעומת87% מהגברים.

ההקשר המגדרי עולה באופן בולט כאשר מדובר על משקי בית עם ילדים. אחת הטענות העולות בזכות שעות עבודה גמישות היא היכולת לשלב בצורה טובה יותר חלוקת תפקידים במשק הבית, בייחוד כאשר במשק הבית ישנם ילדים. המצדדים בטענה זו מדגישים גם את חשיבותה ביחס לאימהות. כפי שניתן לראות באיור 4, טענה זו לא באה לידי ביטוי בממצאים. בקרב יהודים, גם בקרב גברים וגם בקרב נשים, הורים אינם רואים חשיבות גדולה יותר ליכולת לבחור את ימי ושעות העבודה לעומת אלו שאינם הורים (למעשה, בקרב נשים עם ילדים חשיבות הגמישות בשעות העבודה פחתה בין 2016 ל2022). לעומת זאת, אמהות מייחסות חשיבות רבה יותר לביטחון תעסוקתי, ככל הנראה בשל החשש הגדול יותר מאבטלה ובשל האתגר המורכב יותר בהתמדה בעבודה בשל הצורך להקדיש זמן לגידול ילדים. מגמה זו התחזקה בין השנים, עם עלייה של 12 נקודות האחוז בין 2016 ל2022 בחשיבות הביטחון התעסוקתי.

5. בקרב ערבים: פערים מגדריים משמעותיים בהעדפות

בקרב ערבים אנו רואים תופעות שונות, הנובעות ככל הנראה משינויים בדפוסי העבודה בקרב ערבים והגידול במעמד הביניים הערבי. באיור 5ניתן לראות ירידה משמעותית מאוד, של כ-31 נקודות האחוז, בחשיבות הביטחון התעסוקתי בקרב גברים ערבים ללא ילדים. אם בעבר השתלבו ערבים כשכירים בעיקר במגזר הציבורי המתאפיין בביטחון תעסוקתי גבוה, בשנים האחרונות הם החלו להשתלב בתחומי עיסוק חדשים בעיקר במגזר הפרטי[6]. לא מן הנמנע ששינוי זה השפיע גם על העדפותיהם ביחס למאפייני המשרה.

כמו כן, ניתן לזהות עלייה משמעותית מאוד בחשיבות הגמישות בקרב נשים עם ילדים - עלייה של כ-31 נקודות אחוז. נראה כי שינוי זה משקף תופעה נוספת הקשורה לצמיחת המעמד הבינוני הערבי – אחוז משקי הבית הערביים בהם שני בני הזוג עובדים עלה משמעותית[7]. יתכן ששינויים אלו משקפים שינוי בהעדפות של אימהות ערביות בשוק העבודה, אשר כעת נדרשות לאזן בין משק הבית למקום העבודה.

ממצא נוסף שעולה הוא שנשים ערביות הן הקבוצה שמעריכה ביטחון תעסוקתי ברמה הגבוהה ביותר (ממוצע של 94%) - רמה ששומרת על יציבות בין השנים. יתכן שגם מגמה זו נובעת משינויים בדפוסי העבודה בקרב ערבים והגידול במעמד הביניים הערבי.

[1] אנו מציגים את התוצאות ללא פילוח לרמת דתיות, בשל העדר האפשרות להשוות קבוצות דתיות בין שני הסקרים.

[2] ראו לדוגמה: קליין, ג., ״שוק התעסוקה עובר שינוי, ולא בטוח שכולם מבינים את זה״, גלובס, 2021.

[3] ראו למשל: חפצדי, ג., ״דור ה-Z בא לעבודה והעולם לא מוכן״, ynet.

[4] הנתונים מצביעים על ירידה של כנקודת האחוז בשיעור העובדים שמועסקים כעצמאים בין השנים.

[5] ראו למשל את: פוקס, ה., ״פערים מגדריים בשוק העבודה: שכר וקיטוב תעסוקתי״, מרכז טאוב, 2016. Haidar, A., & Bar-Haim, E. (2022). Marginalized Yet Flourishing: The Remarkable Growth of the Palestinian Middle Class in Israel. The American Sociologist, 1-25. [6] ‏ [7] שם, שם